מעגל השנה של עם ישראל, מוגדר ומתוארך היטב. התורה הקדושה מציינת לנו בתאריכים ברורים כל זמן ומועד, החל בראש השנה וכלה בחג הפסח.
שונים הם שני מועדים חשובים הנחוגים בעם ישראל, שלא נקבע להם תאריך מדויק. האחד הוא
"שבת הגדול" - על שם הנס הגדול שמשכו בני ישראל את ידיהם מעבודה זרה ולקחו בפרהסיא, לעיני כל מצרים את אלילם השה, על מנת להעלותו קרבן לה'. מאורע זה, אירע בשבת קודש י' בניסן אלפיים ארבע מאות ארבעים ושמונה לבריאת העולם, אך אנו מציינים את זכרו בשבת שקודם הפסח ולא בתאריך בו התרחש.
השני הוא
"זמן מתן תורתנו" לא זו בלבד שהתורה הקדושה לא מציינת בפירוש את זמן קבלת התורה - עד שחז"ל במסכת שבת (דף פ"ו) מסתפקים באיזה יום בחודש ניתנה תורה לעם ישראל - אלא שהיא אף לא קבעה שום תאריך מיוחד כזכר לזמן מתן תורתנו, רק חז"ל תקנו להזכיר בתפילת חג השבועות שהוא זכר ליום שבו ניתנה תורה.
אם נדקדק יותר, נראה שגם חג השבועות עצמו, לא מוגדר בתאריך קבוע, אלא נתחם ליום החמישים של ספירת העומר. מה שגורם בעצם, שבזמן שקדשו ישראל את החודש על פי הראיה, יכול היה לחול חג השבועות בה' בסיון (כאשר ניסן ואייר מלאים) או בז' בסיון (כאשר ניסן ואייר חסרים), ששניהם למעשה על פי קביעת חז"ל, אינם יום קבלת התורה שניתנה בשישי בסיון.
שוני זה בין מועדי ה' מקראי קודש ועצם אי קביעת חג מיוחד ביום בו ניתנה תורה, אינו אומר אלא דרשוני! [אם כי במאמר מוסגר יש לציין שהרס"ג קובע; כי בכל השנים בהן קודש החודש עפ"י הראיה - בידי בית הדין הגדול שבירושלים - נקבע הוא בסייעתא דשמיא על פי קביעות הלוח של הלל הנשיא, וממילא חל תמיד חג השבועות בו' בסיון וכפי שהגדיר זאת בספר החינוך (מצוה ש"ט): "נמצא שחמישים יום כלים בששה בסיון. כיצד? - ט"ו ימים
מניסן שהוא מלא לעולם , וכ"ט
מאייר שהוא חסר לעולם, וששה מסיון, הרי חמישים. וביום החמשים זה, שהיה יום שניתנה בו תורה הוא חג העצרת, ונקרא גם כן חג השבועות."]
נקודה חשובה נוספת, הראויה לבירור.
למדונו חז"ל (ירושלמי ברכות פרק ט' הלכה א'): "כשם שאין פרצופיהן דומין זה לזה, כך אין דעתן דומה זה לזה". מובן איפה שאין שום מקצוע בעולם שיהא תואם לכלל האנושות. כאשר אדם לומד אומנות כל שהיא, תלוי הדבר בכשרונותיו, יכולותיו, נטיות לבו והלכי רוחו. אם כן מקשין העולם; כיצד ניתן להעניק תורה אחת לעם שלם של מליוני אנשים ולחייבם ללמוד אותה ולהגות בה יומם ולילה?!
בהשקפה שטחית, דומה הדבר על דרך משל; לכפיית בני עם שלם - אנשים, נשים, טף וזקנים ללא הבדלי גיל - לעסוק בסנדלרות, מבלי לבחון את כישוריהם.
אולם אם נעמיק לחשוב נבין שלא כך הם פני הדברים, וממילא יתורץ הכל! כבר אמר נעים זמירות ישראל: "תורת ה' תמימה משיבת נפש, עדות ה' נאמנה מחכימת פתי, פקודי ה' ישרים משמחי לב". וכמאמר צופר הנעמתי: "ארוכה מארץ מידה ורחבה מני ים". תורת ה' תמימה ושלימה ועם זאת רחבה מני ים ואין חקר לגדולתה, אין לך אדם שלא ימצא לעצמו ולו חלק מחלקי התורה, בו יוכל להשלים את נפשו ולהתעלות מעלה מעלה במסילה העולה בית ה'.
אין התורה הקדושה שוה לשום חכמה או מקצוע. אין שום צורך בכישורים קודמים וביכולות מסוימות, קודם לקבלתה או ללימודה, כל יהודי באשר הוא שם - חכם ובעל נפש או פתי וטיפש, מיוחס או חלילה אסור לבוא בקהל , צעיר וזקן - יכול למצוא את מקומו בתורה.
וכמו שאמר רשב"י במכילתא (י"ט, ב'): שלעולם מגיד שבמדבר של עולם ניתנה להם תורה לישראל. שאילו נתנה בארץ ישראל היו בני ארץ ישראל אומרין שלנו היא, ואילו ניתנה במקום אחר היו בני אותו מקום אומרין שלנו היא לפיכך ניתנה להם במדבר; שכל הרוצה ליטול יבוא ויטול."
היטיב להסביר זאת הרה"ק מראפשיץ בספרו "זרע קודש": "כי אפילו השפל שבשפלים, יוכל לבוא לעבודת ה' ע"י התורה הקדושה. ולזה בא הכתוב לומר שדיבורו יתברך היה במדבר שהוא מקום פחוּת מאוד... כי זאת היא שלמות התורה הקדושה שתוכל להתפשט לכל מיני שפלים ועומקים... אפילו הפחותים מתעלים ע"י התורה הקדושה."
אולם תנאי אחד התנה עימנו הבורא בעת גשתנו לעסוק בתורה (אבות דרבי נתן ל"ב): "כך הקב"ה אומר לרשעים; מעשים טובים אין בידכם ואתם מבקשים ללמוד תורה? שנאמר 'ולרשע אמר אלהים מה לך לספר חקי'. חוקי אין את משמר, היאך את מספר בהם ואתה שנאת מוסר?!"
מטרת התורה היא לעסוק בה לא כחכמה בעלמא, אלא מתוך מטרה ללמוד, לשמור, לעשות ולקיים את כל דבריה. לכן התנאי הקודם ללימוד התורה הוא; "משכו ידיכם מעבודה זרה" - כל
עבודה שהיא
זרה לצו הבורא ולקיום מצוותיו.
אכן, יקום אדם יום אחד, יאזין לראשונה בחייו לשעור תורה העוסק במעלתה של מצות סוכה וכבר ירוץ להקים לו סוכה בעיצומו של הקיץ, "אומרים לו המתן" - סבלנות חג הסוכות מוגבל לזמן מסוים, כך גם מצות תפילין ותקיעת שופר - "חוק וזמן נתן להם".
אך לא כך הם פני הדברים בעזיבת החטא ובקבלת עול תורה ומצוות, בכל עת בה יחפוץ האדם יכול הוא למשוך ידיו מן החטא ליטול שה לבית אבות ולקבל את התורה הקדושה. לעשיית תשובה ולקבלת עול תורה
אין הגבלת זמן ! ! !
זוהי הסיבה שלא הגבילה התורה הקדושה לתאריך קבוע ומדויק את "שבת הגדול" ו"זמן מתן תורתנו". המועדים אותם מסמלים השניים - מועד עזיבת החטא ומועד קבלת התורה, זמינים תמיד, כי אכן; אין זמן! - אין זמן! שומה עלינו לקפוץ על העגלה הזאת מהר ככל האפשר, בטרם יהיה מאוחר.
"כי אם אתה מאמין שיכולים לקלקל, תאמין שיכולים לתקן" ויפה שעה אחת קודם.
בברכת חג שבועות שמח ושנזכה לקבלת עול תורה מרצון ולהתגלות כבוד ה' יתברך עלינו בביאת גואל צדק ומלאה הארץ דעה את ה'.
אמן כן יהי רצון.
מתוך שעורו של הרב אריה וואהל שליט"א בשכונת רמת אשכול בירושלים, ערב חג השבועות תשס"ג .
5 תגובות
